החלטה
לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות הנתבע לדיון שנקבע ליום 10.3.10 וכן בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה, שכן היא הוגשה לאחר שחלפו יותר משלושים יום לאחר שנודע לנתבע על פסק הדין.
לטענת הנתבע, בינו ובין התובעים התנהלו שני הליכים מקבילים, האחד, ערעור שהוגש בביהמ"ש המחוזי על פסק הדין שניתן בה"פ 577/08 לפיו נדחתה בקשתו לבטל פסק דין שניתן בהסכמה בעניין גובה דמי השכירות שעליו לשלם לתובעים והשני תביעת הפינוי נשוא תיק זה. לטענת הנתבע, כאשר הודיע לו עו"ד צחי איתן, אשר ייצג אותו בזמנו בשני הליכים, כי הוא לא ייצג אותו יותר בעניין גובה דמי השכירות, הוא לא הבין כי עליו לטפל מעתה גם בתביעת הפינוי.
לטענת הנתבע, באותה עת הוא היה מסובך בהליך פלילי, ריצה תקופת מאסר והחל לבצע עבודות שירות, והוא ביקש מאשתו להעביר את כתבי בית הדין שהגיעו לביתו לבאי כוחו הנוכחיים. עוד לטענתו, באי כוחו הנוכחיים דרשו את התייצבותו במשרדם, אך בשל ביצוע עבודות השירות ובעיות כלכליות ואישיות לרוב, הוא לא הגיע למשרדם עד תחילת חודש מאי, שאז הוסבר לו המצב בתיק, כולל מתן פסק הדין נגדו.
לטענת הנתבע הוא נדהם לגלות שעו"ד איתן ביקש להתפטר מייצוגו בת"א 4799/09 וסבר שהוא התייצב לכל הדיונים.
ביחס לטענת ההגנה טען הנתבע כי עומדת לו הגנה מצוינת מפני התביעה, שכן היא הוגשה בטרם עת ולפני שנדחה הערעור שהוא הגיש לביהמ"ש המחוזי.
עוד לטענת הנתבע, כתב התביעה פגום על פניו, שכן בכתב התביעה צוין שהתובעים הם הבעלים של הנכס, וטענה זו מופרכת על פניה שכן מנספח ב' לכתב התביעה עולה בבירור כי הבעלים הרשומים בפנקס השטרות הוא ראסם סאלח אשתייה ולא התובעים. לטענתו, התובעים לא טרחו לרשום את זכויותיהם, אם יש להם כאלה, בפנקס השטרות, ולפיכך הם לא יכולים לטעון שהם הבעלים של הנכס.
לטענת הנתבע, מאחר ומדובר ב"גסט האוס" ולא בבית מלון, ספק אם הוא מחויב לשלם דמי שכירות חופשיים.
עוד לטענת הנתבע בכל מקרה מגיע לו סעד מן הצדק, בין היתר בשל התשלום הגדול של 200,000 ₪ שהוא שילם בעקבות פסק הדין שניתן בזמנו על ידי השופט סובל בת"א 20803/99 בתביעת פינוי קודמת אשר הגישו נגדו התובעים.
התובעים מתנגדים לבקשות. לטענתם, הנתבע החמיץ את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין והוא לא הצביע על טעם מיוחד אשר יצדיק את הארכת המועד. עוד לטענתם, טענת אי ההבנה בין הנתבע ובין בא כוחו הקודם אין לה יסוד, במיוחד לאור השתלשלות הדיונים שהתנהלו בין הנתבע לתובעים שנים רבות.
התובעים טוענים עוד כי סיכויי הגנת הנתבע קלושים במיוחד לאור העובדה שהנתבע לא שילם דבר על חשבון דמי השכירות המגיעים ממנו מאז 15.3.02, שנקבעו על ידי בית הדין לשכירות בירושלים.
בתשובה לטענת הנתבע לפיה הם אינם הבעלים של הנכס טוענים התובעים כי הטענה טרדנית וקנטרנית שכן הנתבע יודע שהם יורשיו של הבעל הרשום, וזאת בהתאם לצו הירושה שצורף לכתב התביעה, והוא אף שילם להם דמי שכירות עד ליום 14.3.02 בהתאם לפסק דין שניתן על ידי כב' השופט סובל בת"א 20803/99.
לטענת התובעים, גם אם יבוטל פסק הדין, לא ניתן יהיה במקרה זה לכפר על מחדלי הנתבע באמצעות פסיקת הוצאות וההגנה על האינטרסים של התובעים תפגע מעבר למידה הראויה.
הפסיקה
על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המועד להגשת בקשת ביטול לפסק דין שניתן במעמד צד אחד הוא שלושים ימים מיום שהומצא פסק הדין לבעל הדין נגדו הוא ניתן. עם זאת, בהתאם לתקנה 528, לבית המשפט סמכות להאריך את המועד מטעמים מיוחדים שיירשמו.
כפי שנפסק, כאשר שוקלים האם להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין יש לשקול את משך האיחור, הסיבה לאיחור ואת סיכויי ההגנה של הנתבע (בר"ע (מחוזי ת"א) 2002/05 ד.ל. לב בנין חברה לבניה והשקעות בע"מ נ' סיני (פורסם במאגרים, 2.7.06). ראו גם בר"ע (מחוזי נצ') 293/09 קוריני נ' פורמיקה הצפון שיווק בע"מ (פורסם במאגרים, 29.12.09); בר"ע (מחוזי ת"א) 1632/06 חזן נ' עיריית חולון (פורסם במאגרים, 2.7.07); בש"א (מחוזי י-ם) 580/03 דלא אל ברקא רנט-א-קאר (95) בע"מ נ' כבאבו (פורסם במאגרים, 8.4.03)).
בפרשת לב בנין מתייחסת השופטת דותן לצורך להקפיד על לוחות זמנים אולם מוסיפה כי:
"מאידך גיסא, אין להתעלם מהגישה לפיה בסיומו של הליך, בין על ידי קבלת התביעה או סילוקה מטעמים שבסדר דין, אשר אינם יורדים לגופה של העילה המשפטית, יש כדי לגרום לפגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות שהינה זכות יסוד."
לשיטת השופטת דותן על מנת לאזן בין שתי הגישות ראוי לבחון את הבקשה על ידי בדיקת שתי שאלות:
האם יש למבקש סיכויי הצלחה אם יבוטל פסק הדין.